1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
(1) 
לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם1 אוְלוֹקְחִים בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן.
לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם1 אוְלוֹקְחִים בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן.to a fair of pagan gentiles held on a day they have designated for idol worship and buy animals, slaves, maidservants, houses, fields, and vineyards from them. And he may write the necessary deeds and confirm them in their courts [arkaot] by verifying the signatures on the documents to prevent the sellers from appealing and retracting the sale. Although this behavior might be construed as a display of respect for the gentiles and their idols, it is nevertheless permitted because it is as if he were rescuing his property from their hands, as he would not have another opportunity to acquire these items. This indicates that time-sensitive transactions are considered like cases where one might suffer financial loss, and are permitted.
ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן: היכי דאמי מעשה הדיוט16 אמ׳ רב יוסף17 בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט:
שפין את הסדקין18: השתא במעגלה19 אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא הכי קאמ׳ שפין את הסדקין ומעגלין אותן כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא20 במחצלים: אמר רבינא כמאן מדלינן21 האידנא קבואתא22 דדשי בחולא דמועדא ולא בעינן שינוי בדבר האבוד23 כמאן24 כר׳ יוסי {כפי׳ ר״ח} דאמר {משנה מועד קטן ב:א} זולף וגומר וגף כדרכו [וקיימ׳ לן כותיה] 25:
כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן: בפומבדיתא26 לבוב27 כוורי אזול כולי עלמא [צוד]28 ואיתי29 כוורי שרא להו30 רבה31 לממלח מיניהו אמ׳ ליה אביי והא אנן תנן32 כבשין שהוא יכול33 לאכול מהן34 במועד כובשן אמר ליה רבה35 כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה36 אתינהו37 ואי שביק להו פסדי כפרקמטיא האבוד38 דאמי ושרי. איכא39 דאמרי שרא40 להו רבה41 למיזל ומיצד42 ואיתויי וממלח אמר ליה אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד43 כובשן אמ׳ ליה הני44 מתאכלי אגב אצאצא כי
הא דשמואל עבדי ליה45 שתין אצאצֵי46 ואכיל:
סליקו להו משקין
1. רב: כ״י נ : ״רבא״.
2. שרא: וכן גד , גה , כ״י נ , דפוס קושטא . דפוסים : שרי .
3. לרב חייה: גה , כ״י נ : ״לחייא״.
4. אוהרי: גה : ״הידרי״.
5. אזלי: וכן בה״ג, ערוך (אזל). גה : ״איזל״. גד , כ״י נ : ״איזלי״, כבריצ״ג. דפוסים: אוזלי .
6. שרא: דפוסים : שרי .
7. לאמי: חסר בכ״י נ .
8. תנוראה: (שם המקצוע), וכן בה״ג ור״ח. כ״י נ , דפוסים: ״תנורא״. חסר ב-גד .
9. למגדל: גד : ״למבנא״.
10. עיסבי: וכן גה . גד : ״עשבי״. דפוסים: עסבי . כ״י נ : ״עיסני״.
11. מהלאתא: דפוס קושטא : מחולאתא . גה , דפוסים : ״מהולאתא״, כבה״ג וריצ״ג. גד , כ״י נ : ״מהולתא״, כבר״ח, ראה ערוך (הל ב׳).
12. רבה: כ״י נ : ״רבא״.
13. רבה בר: כ״י נ : ״רבא בר״. חסר ב-גד .
14. שמואל: גה : ״רב שמואל״. וכן בהמשך שם.
15. בר שמואל: וכן גד , גה . חסר בכ״י נ , דפוסים.
16. מעשה הדיוט: חסר ב-גה .
17. אמ׳ רב יוסף: גה , כ״י נ : ״רב יוסף אמ׳ ״.
18. שפין את הסדקין: גה ממשיך: ״ומעגלין וכול׳ ״.
19. במעגלה: וכן ב-גד , גה , כ״י נ . דפוס קושטא : במעגלא . דפוסים : במעגל .
20. אבל לא: דפוסים : ואל .
21. כמאן מדלינן: חסר בכ״י נ .
22. קבואתא: גד : ״קיבותא״.
23. האבוד: וכן ב-גד , גה , כ״י נ . דפוסים: האבד .
24. כמאן: חסר ב-גד , כ״י נ , דפוסים.
25. וקיימ׳ לן כותיה: גד , כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י א .
26. בפומבדיתא: וכן גד , כ״י נ , דפוסים . דפוס קושטא : בדיתאי , כבה״ג, ר״ח וריצ״ג.
27. לבוב: וכןגד , כ״י נ . דפוסים: לבאי , כבה״ג, ר״ח, ערוך (לב״א).
28. צוד: גד , וכן בה״ג, ריצ״ג. כ״י נ , דפוסים: ״ציוד״. כ״י א : ״צידי״.
29. ואיתי: גד , דפוס קושטא : ״ואיתו״. כ״י נ : ״ואתו״.
30. להו: חסר ב-גד .
31. רבה: וכן ריצ״ג. גד , דפוסים: ״רבא״, כבה״ג, ר״ח. וכן בהמשך שם. חסר בכ״י נ .
32. תנן: חסר בכ״י נ .
33. שהוא יכול: כבמשנה. דפוסים: שיכול .
34. מהן: חסר בכ״י נ .
35. רבה: גד : ״רבא״. חסר בכ״י נ , כבה״ג, ר״ח.
36. דאכילה: כ״י נ : ״דמיכלא״.
37. אתינהו: כ״י נ , דפוסים: אייתינהו . כבה״ג.
38. האבוד: כ״י נ : ״האבודה״.
39. איכא: גד : ״ואיכ׳ ״. כ״י נ : ״ואית״.
40. שרא: דפוסים : שרי .
41. רבה: גד , דפוסים: ״רבא״. חסר בכ״י נ .
42. ומיצד: כ״י נ : ״ולמיצד״.
43. מהן במועד: חסר בכ״י נ .
44. הני: חסר ב-גד .
45. עבדי ליה: וכן בכ״י נ . דפוסים: עבדו . (ר״ח: ״עבדו ליה״).
46. אצאצא, אצאצֵי: וכן בה״ג (כ״י): ״אצאצי, אצאצי״. כ״י נ : ״איצצא, איציצי״. דפוסים: איצצא, איצצא . ראה ערוך (א״ץ): ״איצצא״. כל המאמר כי הא...אצאצי: חסר ב-גד .
יריד של עכו״ם – יומא דשוקא.
ומעלה בערכאות – לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא שרי.
למיגדל אוזלי. לקלע קליעות, מצודות גדולים וקטנים לדגים, ואסיר דמעשה אומן הוא שהן נארגין. אבל אוהרי אינן נארגין והדיוט יכול לעשותן.
למיגדל תנורא. כמו למיגבל תנורא, לגבול טיט לעשות ממנו תנור, כדמוקים לה לקמן בימות החמה שמתייבש במהרה, ויהנה ממנו קודם שיצא הרגל. אבל בימות הגשמים שאינו מתייבש אלא לאחר הרגל, ואין ראוי להשתמש בו באחד מימות הרגל אסור. נמצא שהוא טורח במועד שלא לצורך המועד, ולא לדבר האבד.
יארוד של גוים אע״פ שהיא בעיר של ע״ז ויש בה יום איד הואיל ואין בה מכס לע״ז מותר לילך בה בזמננו ליקח שם בהמה עבדים ושפחות אחר שדברים אלו נמצאים בהזמנה בשעת היארוד שמא לא יזדמן לו כן אחר היארוד ולא עוד אלא שכותב ומעלה בערכאות שלהם שכל שהוא יכול להרויח עמהם במשא ומתן ובסחורתו הרי הוא כמציל מידם וגדולי המפרשי׳ אוסרין אא״כ גובה אותם בחובו ממה שאמרו שהוא כמציל מידם ולא נקרא מציל אא״כ היו חייבים לו וכבר ביארנו שכל שיכול להרויח עמהם נקרא מציל והרי אמרו שם בפירוש על קצתם זבני מיניהו פיתא וסנדלא ביארוד של גוים ודבר זה פקדון ביד פרק זה עד שיגיע למסכת ע״ז ויתבאר שם בשלמות בע״ה:
קליעות העשויות מעצים הדקים לצוד בהם את הדגים והם הנקראים כאן אוהרי מלאכת הדיוט הוא ומותר לעשותם במועד אבל רשתות העשויות מחוטים של פשתן לצוד בהם עופות והם הנקראים אוזלי מלשון ויביאו את המטוה שפירושו כד אזיל אסור לעשותם מפני שהם מעשה אמן:
קליעות של הוצים שעושין מהן צורות תנור וטחין אותם מבפנים ומבחוץ בטיט עושין אותן לצורך המועד ואף לדעת האוסר בהעמדת תנור מתחלה בזו התירו שאינה אלא מלאכת עראי ומ״מ לדברי הכל דוקא בשאפשר להשתמש בו במועד כמו שביארנו למעלה והוא שאמרו בסוגיא זו כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים פי׳ בימות החמה כגון במועד של פסח שהם מתיבשים מהם ויכול להשתמש בהם במועד עצמו מותר אבל בימות הגשמים ר״ל ימי החג שהם שאין עשויין להתיבש ואין תשמישם מצוי במועד עצמו אסור ומותר גם כן לקלע חוטי הנפה דרך קליעה שכל שהוא דרך קליעה ולא דרך אריגה גמורה מעשה הדיוט הוא ולצורך המועד מותר:
ליריד (יום שוק שנקבע ביום המוקדש לפולחן אלילי) של גוים, ולוקחים (קונים) מהם בהמה, עבדים ושפחות, בתים, שדות וכרמים, וכותב שטרות ומעלה אותם בערכאות שלהן מקיים ומאשר את השטרות בבתי המשפט שלהם, ואף שאפשר לראות בכל אלה נתינת כבוד להם ולאלוהיהם, הותר הדבר מפני שהוא כמציל מידן, שהרי בהזדמנות אחרת לא יוכל להשיג את הדברים הללו. משמע שדבר התלוי בזמן קבוע נחשב כדבר האבד.
to a fair of pagan gentiles held on a day they have designated for idol worship and buy animals, slaves, maidservants, houses, fields, and vineyards from them. And he may write the necessary deeds and confirm them in their courts [arkaot] by verifying the signatures on the documents to prevent the sellers from appealing and retracting the sale. Although this behavior might be construed as a display of respect for the gentiles and their idols, it is nevertheless permitted because it is as if he were rescuing his property from their hands, as he would not have another opportunity to acquire these items. This indicates that time-sensitive transactions are considered like cases where one might suffer financial loss, and are permitted.
הכל
(2) רַב בשְׁרָא לְחִיָּיא בַּר אָשֵׁי לְמִיגְדַּל אוּהָרִי בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא אֲבָל גאִיזְלֵי אָסוּר מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא.
It was related that Rav permitted Ḥiyya bar Ashi to weave simple traps [oharei] on the intermediate days of a Festival. The Gemara explains: What is the reason for this? It is because it is the work of a layman. However, complex nets [izlei] are prohibited. What is the reason? It is the work of a craftsman, which is prohibited on the intermediate days of a Festival.
It was related that Rav permitted Ḥiyya bar Ashi to weave simple traps [oharei] on the intermediate days of a Festival. The Gemara explains: What is the reason for this? It is because it is the work of a layman. However, complex nets [izlei] are prohibited. What is the reason? It is the work of a craftsman, which is prohibited on the intermediate days of a Festival.
רב שרא לרב חייא בר אשי למיגדל אהורי – פי׳ במסכת גיטין בסוף פרק הניזקין (גיטין ס׳:) ומפרשי רבנן אוזלי1 שבאך מעזלה תרגום ויביאו מטוה כד עזיל ומפרשי אוהרי אלפכוך. מאי טעמא? מעשה הדיוט. אבל איזלי2 אסיר מאי טעמא? מעשה אומן הוא.
1. כן בכ״י קולומביה של הבבלי בשם ר״ח, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״אין לי״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״איסרי״.
ערך אהרי
אהרי – א(מועד קטן יא.) בסוף גמרא דמשקין למגדל אוהרי. (גיטין ס) אוזלי ואוהרי פי׳ כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי והם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיהם וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהם כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל.
א. [גפלאכטנר קארב.]
למגדל אוהרי. לקלע קליעות מצודות קטנות לדגים1 וי״מ2 מצודות של חוטין ויש בהן אומנות.
למיגדל תנורא. לקלע הוצי התנור וטחין ההוצין וראוי לאפות במועד3.
1. כ״כ בפרש״י לרי״ף וכעי״ז בפרש״י הנדפס. ובנמוקי יוסף כתב אוהרי מצודות של דגים העשויות מזמורות והדיוט יכול לעשותן.
2. הנה גבי אוזלי פי׳ רש״י לרי״ף דהוא מצודות גדולות וברש״י הנדפס כתב דאוזלי הוא מצודות של עופות. ובנמוק״י פי׳ דאוזלי רשתות של מטוה וכ״כ הריטב״א. ולפ״ז שמא יש לבאר בדברי רבינו שכוונתו וי״מ הוא לאוזלי ואולי חסר פה איזה תיבות. [וע״כ כן מבואר ממש״כ רבינו ויש בהן מעשה אומנות דאי איירי אאוהרי צ״ב היכי שרי הא הוי מעשה אומנות וע״כ דאיירי באוזלי דאסור].
3. כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפרש״י הנדפס פי׳ לעשות התנור מחדש. ובנימוקי יוסף פי׳ למגדל תנורא כמו למגבל לגבל טיט לעשות ממנו תנור.
מסופר: רב שרא [התיר] לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא [לקלוע רשתות בחול המועד]. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר — מעשה הדיוט הוא, שקליעה זו איננה מלאכת אומנות, אלא דבר שכל אדם יכול לעשות, אבל איזלי [מכמורות מורכבות] — אסור. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — מעשה אומן הוא.
It was related that Rav permitted Ḥiyya bar Ashi to weave simple traps [oharei] on the intermediate days of a Festival. The Gemara explains: What is the reason for this? It is because it is the work of a layman. However, complex nets [izlei] are prohibited. What is the reason? It is the work of a craftsman, which is prohibited on the intermediate days of a Festival.
הכל
(3) רַב יְהוּדָה דשְׁרָא לְאַמֵּי תנורא לְמִיגְדַּל תַּנּוּרֵי ולרב׳ וּלְרַבָּה בַּר עִשְׂבִּי לְמִיגְדַּל מַהוֹלָתָא אִינִי וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל וְשָׁוִין שֶׁאֵין גּוֹדְלִין תַּנּוּר לְכַתְּחִילָּה לָא קַשְׁיָא הכָּאן בִּימוֹת הַחַמָּה כָּאן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.:
It was further related that Rav Yehuda permitted Ami the oven maker to construct ovens on the intermediate days of a Festival and Rabba bar Ashabi to craft sieves. The Gemara asks: Is that really so? Didn’t Rabba bar Shmuel teach the following baraita: And they all agree that one may not construct a new oven on the intermediate days of a Festival. The Gemara answers that this is not difficult: Here, where Rav Yehuda permitted constructing an oven, he was referring to the summer, i.e., when the weather is hot and dry, so the oven can dry out and already be fit for use on the Festival; there, where the baraita prohibits constructing an oven, it is referring to the rainy season, i.e., when the weather is such that the oven will not be ready for use on the Festival.
It was further related that Rav Yehuda permitted Ami the oven maker to construct ovens on the intermediate days of a Festival and Rabba bar Ashabi to craft sieves. The Gemara asks: Is that really so? Didn’t Rabba bar Shmuel teach the following baraita: And they all agree that one may not construct a new oven on the intermediate days of a Festival. The Gemara answers that this is not difficult: Here, where Rav Yehuda permitted constructing an oven, he was referring to the summer, i.e., when the weather is hot and dry, so the oven can dry out and already be fit for use on the Festival; there, where the baraita prohibits constructing an oven, it is referring to the rainy season, i.e., when the weather is such that the oven will not be ready for use on the Festival.
רב יהודה שרא לאביי תנוראה למגדל תנורא – בחולי דמועדא. ולרבא בר עישבי שרא למגדל מהולתא – בחולי דמועדא.
למגדל תנורא – לעשות התנור מחדש.
מהולתא – נפה.
בימות החמה – כלומר כשיש ימות החמה כגון בפסח דחבול עלמא שאין יורדין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל.
כאן בימות הגשמים – כלומר כשיורדין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל ועבד טירחא שלא לצורך הרגל.
למיגדל מהולתא. צירניר בלע״ז נפה וכברה.
ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה. לא ידענא היכא קאי ועל מי אומר שמודה.
מהולתא. נפה וכברה1.
ושוין. רש״י ז״ל2 לא ידענ׳ היכ׳ וראב״ד3 אדרבנן ור׳ אליעזר קאי דפליגי בהעמדת תנור וכירים וריחים4 במועד ובלבד שלא יגמור דברי ר׳ אליעזר וחכמי׳ או׳ יגמור5.
בימות החמה. בפסח דכ״ע מודו שעד למחר יתייבש שיהא ראוי לאפות בו במועד ושרי6.
בימות הגשמים. סוכות שאינו מתייבש ואינו ראוי לאפות בו במועד.
1. כ״כ בפרש״י לרי״ף.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף והביאוהו בשיטת ריב״ב ובריטב״א.
3. וכן הביא בשיטת ריב״ב בשם יש שפירשו. וכ״כ בתוס׳ הרא״ש ובריטב״א.
4. לפנינו בגמ׳ ליתא וריחיים אמנם כ״ג תוס׳ הרא״ש וכן משמע מדברי הריטב״א דגריס ריחים עיי״ש.
5. ובנמוקי יוסף כתב דקאי ארבי יהודה וחכמים דפליגי בהעמדת תנור וכירים.
6. וכ״פ רש״י דבימות החמה איירי בפסח ובימות הגשמים היינו סוכות. אמנם בחדושי הר״ן כתב איפכא דימות החמה היינו חג הסוכות שמתיבש מהר וימות הגשמים היינו חג המצות שאי אפשר להתיבש במועד ולאפות בו. וכ״כ רבינו ירוחם (נתיב רביעי ח״ה).
ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה – כתב בפירש לא ידענא היכא קאי ובתוספות אמרו דקאי על פלוגתא שנחלקו לעיל בריחים אם יגמור אם לאו וליכא לפרושי לפלוגתא דמסרגין שאינו דומה לו כלל.
(3-8) פירש אוכרי מצודות של דגים שעושין מן ההוצין ואוזלי רשתות שעושין מן הכווי דמתרגמי׳ מבווה עזיל וגדילת תנור הוא שעושין תנורים מהוצין וטחין אותן בטיט מבית ומחוץ ומעשה הדיוט הוא.
מסופר: רב יהודה שרא [התיר] לאמי תנורא [עושה התנורים] למיגדל תנורי [לקלוע, לייצר תנורים], ולרבה בר עשבי התיר למיגדל מהולתא [לקלוע נפות]. ושואלים: איני [וכן הוא]? והא תני [והרי שנה] רבה בר שמואל ברייתא זו: ושוין שאין גודלין תנור לכתחילה! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה]; כאן בימות החמה בחול המועד פסח, שהתנור יכול להתייבש עוד בתוך הרגל ויוכלו לאפות בו פת לצורך הרגל — מותר לעשותו בחול המועד, כאן בימות הגשמים בחול המועד סוכות, שהתנור ודאי לא יתייבש ולא יהיה מוכן לאפיה בתוך הרגל — אסור לעשותו בחול המועד.
It was further related that Rav Yehuda permitted Ami the oven maker to construct ovens on the intermediate days of a Festival and Rabba bar Ashabi to craft sieves. The Gemara asks: Is that really so? Didn’t Rabba bar Shmuel teach the following baraita: And they all agree that one may not construct a new oven on the intermediate days of a Festival. The Gemara answers that this is not difficult: Here, where Rav Yehuda permitted constructing an oven, he was referring to the summer, i.e., when the weather is hot and dry, so the oven can dry out and already be fit for use on the Festival; there, where the baraita prohibits constructing an oven, it is referring to the rainy season, i.e., when the weather is such that the oven will not be ready for use on the Festival.
הכל
(4) מתני׳ מַתְנִיתִין : ועוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אוּמָּן זשָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בַּמַּעֲגִילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם.
MISHNA: One may construct a railing for a roof or a balcony if it is done in a nonprofessional manner, as the work of a layman, but not if it is done skillfully, as the work of a craftsman. One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, a wooden tool used to smooth out clay, with a hand or a foot, but not with a presser, a tool that is specially designed for this task.
MISHNA: One may construct a railing for a roof or a balcony if it is done in a nonprofessional manner, as the work of a layman, but not if it is done skillfully, as the work of a craftsman. One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, a wooden tool used to smooth out clay, with a hand or a foot, but not with a presser, a tool that is specially designed for this task.
ערך מחלץ
מחלץ – א(מועד קטן יא.) אבל לא במחלציים פירוש בלעז קצו״לה (א״ב לשון מקרא זה והלבש אותך מחלצות).
ערך מעגל
מעגל – ב(מועד קטן יא.) ומעגילין אותו במעגילה (מכות ז.) היה מעגל במעגלה פי׳ עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין.
ערך מעקה
מעקה – ג(מועד קטן יא.) ועושה מעקה לגג ולמרפסת.
ערך שף
שף – ד(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא.
א. [מויער קעלענע.]
ב. [וואלצע.]
ג. [גאטיר צו איין דאך.]
ד. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
מתני׳ מעקה למרפסת – כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות כעין שיש על שפת נהר רייניס.
שפין את הסדקין – שבתנור.
ומעגילין אותן במעגילה – שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין.
ביד וברגל – שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור.
מחלצים – עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה.
מתני׳ י. עושה מעקה לגג ולמרפסת וכו׳. מעקה הוא כמין אצטבא שעושין סביבות הגג גבוה י׳ טפחים, כדי שלא יפול ממנו כשתמעד רגלו. וכן למרפסת, היא תקרה היוצאה לפני פתח (שדרך) העלייה, ועולין לעלייה ויורדין לחצר. וסתם מרפסת היא גבוהה מן החצר מי׳ טפחים ולמעלה, ולפיכך צריך לעשות לה מעקה.
מעשה הדיוט. צר בצרור ואינו טח בטיט.
ושפין הסדקין. גגותיהן לא היו משופעין, ומשתמשין עליהן כדרך שמשתמשין בעליה, ומתקנין אותן וטחין אותן. ומים הנופלים יוצאין דרך צינורות למטה לחוץ. [ו]אם יש בו סדקין בטחיית הטיט, נופלים המים למטה בבית ואיכא פסידא. לפיכך שרינן לטוח אותן בטיט, או בסיד או בעפר בלא מים.
ומעגילין. על אותו עפר עץ עגול, שבו מחליקין את הגגות כדאמרינן במסכת מכות היה מעגל במעגילה. וכשיש מקום שאינו שווה כשאר הגג, או מקום שאין המעגלה יכולה לתקנו, מתקנין אותו במחלצים, והוא כלי אומנות של ברזל רחבה ולה בית יד וקורין אותה טיבלא.
ביד או ברגל. ובגמ׳ מקשינן השתא במעגילה שרי, ביד או ברגל מיבעיא. ומשני הכי קאמר, ומעגילין אותן כעין שעושין במעגילה ביד או ברגל, אבל לא במחלצים, וכל שכן במעגילה שהיא יותר מלאכת אומן וטירחא יתירא.
[גמרא]. ועושין מעקה וכו׳. מפורש בפירוש המשנה עד אבל לא במחלצים.
המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שפין את הסדקים ומעגלין אותן במעגלה ביד וברגל אבל לא במחצלים אמר הר״ם מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט ושפין את הסדקים פירושו ששפין ומחליקין הסדקין שבגג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין ואמרו ומעגלין אותן כך שיעורו ומעגלין אותן כעין [מעגילה] ביד או ברגל אבל לא במחצלים ומחצלים כלי של ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע:
אמר המאירי עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כגון הוצא ודפנא או שצר בצרור ר״ל בנין אבנים ואינו טח בטיט וענין זה יש שפירש בו מעקה גמור והוא צריך לו בגג מפני שגגותיהן לא היו משופעין אלא חלקים כעין עליה ומשתמשין בה וצריכין לעשות בה מעקה וכן מרפסת פירשו בו שהוא תקרה יוצאה לפני פתח העלייה ומשתמשין בה אלא שהוקשה לקצת מפרשים ממה שאמרו בסיפרי כי תבנה וכו׳ יכול אף הבונה שער אכסדרא ומרפסת יהא חייב במעקה ת״ל בבתיך מה בית מיוחד לדירה וכו׳ אלמא שאין המרפסת חייב במעקה ונראין הדברים שהמרפסת אין ענינה מונח על דבר אחד בפרט וכל שיוצאין בו מפתח של עלייה נקרא מרפסת יש מהן שעשויין לתשמיש כגון שעולין דרך בה לפתחי עלייה וצריכין למעקה ויש מהן שאין עשויין להשתמש אלא שנכנסין דרך סולמות לפתחי העלייה והם עשויים להניח שם עצים ושאר דברים שאין דריסת הרגל מצויה בהם ויוצאין מן העליה להם דרך חלונות או מן החצר בסולמות וכגון זה אינו צריך מעקה אלא שקשה עוד לפרש שבתלמוד המערב פירשו לגג שלשה ולמרפסת עשרה ואם במצות מעקה הגמור אנו עסוקים הרי מצינו לה מקום בגג לעשרה כמו שאמרו בסיפרי מקום מעגלו שלשה ובית דרסו עשרה ומקום מעגלו הוא הצד הגבוה שממנו מתחילין המים לירד לצינור שבצד האחר ומפני שיש שם שפוע ואין משתמשין בו תמיד היו בשלשה אבל בית דרסו והוא שאר כל הגג העשוי לדריסה צריך עשרה ואפשר לתרץ בה שאף מה שאמר לגג שלשה במקום מעגלו הוא אומר כן או שמא מתוך שתשמיש הגג מצוי כל כך במועד דיו בשלשה שאין תשמישו מצוי אלא בימי מלאכה ולאחר המועד משלימו וגדולי המפרשי׳ פי׳ מתוך קושיות אלו שמעקה האמור כאן לא מעקה גמור הוא למצות מעקה אלא מעקה לצניעות בעלמא ואין נראה כן:
שפין את הסדקין והוא שכשהיו הגשמים יורדים היו נעשים סדקים בעפר הגג והתירו לו לטוחן בטיט או בסיד שלא ליכנס המים לתוך הבית:
ומעגילין אותן במעגלה וכו׳ פי׳ בגמ׳ שמתקנין את הטיחה ביד וברגל תקון גמור כעין תקון שבמעגלה שהוא כלי ברזל רחב שבו מחליקין פני הטיחה אבל לא יעשה כן במחצלים והוא כלי העשוי כמין מקבת דרך הכאה או דרך כבישה על הטיט ומתוך כבדו הוא מחליקו ואין צריך לומר שאין עושין כן במעגלה שמלאכתה בכך שאינה מלאכת האבד כל כך כדי להתיר בו מלאכה גמורה לגמרי אלא שאם היה שם חשש קעקוע לבירה אין פקפוק בהתרו:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה העשירית הציר והצנור הקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד ובלבד שלא יתכוין מלאכתו במועד אמר הר״ם ציר הדלת ידוע והוא כמו עלי המכתש מברזל והוא קטן וצנור ידוע ומנעול דבר שסוגרין בו הדלתות ופי׳ שלא יכוין מלאכתו במועד שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויכוין לעשותה במועד:
אמר המאירי הכונה לבאר במלאכות אלו שהן מותרות מטעם מלאכת האבד הציר הוא רגל הדלת הסובב והצנור הוא חור האסקופה שהציר סובב בו ואמר שאם נשברו או נתקלקלו המנעול והמפתח מתקנן במועד אע״פ שנשברו מערב יום טוב והיה אפשר לו לתקנו שהרי מ״מ מלאכת האבד הוא ובלבד שלא יתכוין מערב יום טוב לעשות ממלאכה זו כדי לעשותה במועד הא אם עשה כן אסור שכל מכוין מלאכתו במועד אסור כמו שיתבאר:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא והתבאר עליה בגמרא שאין צריך במלאכה זו שנוי אלא עושה אותה כדרכו ובכלים הראויים לאותה מלאכה ר״ל בפטיש ובקורנס שמלאכת האבד אינו צריך לשנות בה כמו שיתבאר ומה שאמרו שעד שבא ר׳ יוחנן היה פטיש מכה בירושלם במועד ומיחה הוא בדבר לא מיחה אלא מפני שהיה סובר כר׳ יהודה להצריך שנוי אף במלאכת האבד ואין הלכה כן וכן התבאר בגמרא שמתקנין את היתד לסגור בו הדלת בלא שום שנוי:
המשנה האחת עשרה והכונה לבאר בה היתר מלאכה מצד שהיא לצורך המועד כבשים שהוא יכול לאכלן במועד כובשן פי׳ מנהגם היה שהיו צדין דגים קטנים וכובשין אותם במלח ובחומץ ומשהין אותו בכך ימים רבים וכן עושין בקצת דברים אחרים ואין ראויין לאכילה תכף שנכבשו עד שיעבור זמן לכבישתן ומתוך כך הוא אומר שאם יכול ליהנות בהם בתוך המועד מותר לכבשן אע״פ שאין ראויות במועד שהרי עכשו מ״מ מלאכת האבד הוא ואם כבישה זו אינה מפקעת אכילתן מכל וכל אלא שקצת בני אדם אוכלין אותם באיזה תקון מותר לצודן על דעת כבישה ולכבשן שהרי מ״מ ראויות הן לקצת בני אדם והוא שאמרו שרא להו רבא למיזל ולמיצד לכתחלה ולמימלח וכשהקשו לו ממשנתנו השיב אגב איצצא מיתדלי כלומר שיכבשום במכבש להוציא משם הוזק המליחה והלחות וכן הדין באיזה דרך של תקון:
נמצא מ״מ שלא הותרה צידה מתחלה אלא או לאכילה או למליחה הראויה לאכול במועד אף על ידי קצת תחבולה ואף זו דוקא בצנעה וכמו שאמרנו הציידין והדשושות עושין בצנעה לצורך המועד אבל בכונת ריוח לבד אסור ואין זה דומה לסחורה שהתרנו שבסחורה ביטול הכיס בפסידא אבל צידת דגים מציאה גמורה היא ועוד שהסחורה אינה אלא מקח וממכר ובצידה יש בה מלאכה גמורה וטורח יתר וכן שהסחורה הנאתה מצוייה במועד עצמו ועוד שהסחורה שמא שעתה עוברת מה שאין כן בצידה ועוד שהסחורה היא מזדמנת לו מאליה והצידה הוא רודף אחריה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שפירשנו הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שני בע״ה:
א משנה עושין מעקה לגג ולמרפסת כאשר הוא מעשה הדיוט לא מלאכה מקצועית, אלא עבודה גסה שכל אחד יכול לעשותה, אבל לא מעשה אומן. שפין את הסדקין שבתנור ומעגילין אותן במעגילה שהוא כלי עץ שבו מחליקים חימר, ומעגלים ביד וברגל אבל לא במחלצים (כף סיידים), שהיא הכלי המיוחד להחלקה זו.
MISHNA: One may construct a railing for a roof or a balcony if it is done in a nonprofessional manner, as the work of a layman, but not if it is done skillfully, as the work of a craftsman. One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, a wooden tool used to smooth out clay, with a hand or a foot, but not with a presser, a tool that is specially designed for this task.
הכל
(5) חהַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד טוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד.
With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, provided that he does not intend ahead of time to do his labor on the Festival and delay it until that time.
With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, provided that he does not intend ahead of time to do his labor on the Festival and delay it until that time.
ערך מנעל
מנעל – א(יבמות קב) ברזל ונחשת מנעליך עיבר דדשא דארץ ישראל היא. (מועד קטן יא.) המנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד (פרק ד דזבין) הקיש על הדלת ועל הנגר ועל המנעול (בבא בתרא סה:) ת״ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול פירוש מסגר כמו ברזל ונחשת מנעליך ובלעז קלבדור״א.
ערך צר
צר – במאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא עיין בערך אבקתא (בכורות מה.) כשם שצירין לבית כך צירים לאשה שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. (מועד קטן יא.) הציר והצנור והקורה והמנעול. (כלים פרק יא) והפותה שתחת הציר (עירובין קב) מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור פירוש ציר נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד כד. להכניסו באדן לחזור לכאן ולכאן ואם יצא מן הדלת מחזירין אותו בשבת בעיקרו שתי ידות תרגום תרין צירין ופי׳ הצנור הוא החור שבאדן (א״ב לשון פסוק הדלת תסוב על צירה).
א. [ריגעל שלאס.]
ב. [טיהר אנגעל שמערצען.]
ציר – רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כו).
צינור – הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו צינורא דדשא.
הקורה – מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו״ר.
מנעול – בלבדור״א.
ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד – כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד.
מתני׳ יא. הציר והצנור. הציר הוא רגל הדלת הסובבת, כדכתיב הדלת תסוב על צירה. צנור הוא החור שבאסקופה התחתונה כמו [נ״א: כמין] צנורא דדשא.
והקורה. קורות הבית ממש שנשברו אפי׳ קודם יום טוב, ולא אמרינן הלא היה יכול לעשותה מלפני הרגל, ובלבד שלא נתכון לכך שיאמר אמתין לי עד המועד שלא אוכל לעשות מלאכה אחרת ואעשה זאת.
מתניתין. הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד, ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו. ורמינהו עד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים. אמר רב הונא לא קשיא כאן בדנגרי כאן בדנפחי. מתקיף לה רב חסדא קלא רבה אסיר קלא זוטא שרי, אלא אמר רב חסדא כאן במגלי כאן בחציני, פירוש בחציני מעשה אומן הוא ואסור דבעינן שנוי והשתא דקיימא לן כר׳ יוסי דאמר לא בעינן שנוי בדבר האבד בין במגלי בין בחציני שרי. איכא דאמרי שרא להו רבא מיזל ומיצד אתויי וממלח משום דבמועד גופיה (מיתדליי) [מתאכלי] אגב איצצא. ואי לא הוו מתבלי אגב איצצא אסור. ואע״ג דבירושלמי משמע דעבורי רוחא שרי, הני מילי לענין מקח וממכר אבל צידה שהיא מלאכה אסורה, אי נמי צידה שאני משום דכמציאה היא ואסור.
הציר של דלת, והצינור (החור שהציר נכנס בו), והקורה המחזיקה את הדלת, והמנעול והמפתח שנשברו — מתקנן במועד משום שכולם דברים נחוצים ביותר ואי אפשר לדחותם, ובלבד שלא יתכוין מראש לעשות מלאכתו במועד וידחה תיקונים אלה עד לאותה שעה.
With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, provided that he does not intend ahead of time to do his labor on the Festival and delay it until that time.
הכל
(6) יוְכׇל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן.:
And with regard to all preserved food from which one can eat on the Festival, since they become ready to be eaten in a short amount of time, he may preserve them on the intermediate days of a Festival.
And with regard to all preserved food from which one can eat on the Festival, since they become ready to be eaten in a short amount of time, he may preserve them on the intermediate days of a Festival.
וכבשין – של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד.
מתני׳ יב. כבשין שיכול לאכול מהן במועד וכו׳. כבשים שולט בלעז, דגים ושאר דברים שכובשין אותן במלח, כדי שיעמדו לזמן מרובה, ויום ראשון לכבישתן או לשני ימים, אינן ראויין לאכילה. ומשום הכי קאמר, אם מתוך הרגל יגמור זמן כבישתן שיכול ליהנות מהן, מותר לכובשן, ואם לאו אסור, כלומר אסרינן ליה לקנותן מן הגוים, או מצייד ישראל על מנת למולחן, אלא מה שרוצה לאכול מהן בצלי או במבושל. אבל אם קנה מהן כדי לאכלן לאלתר, ולא הוצרך לכולן, שרינן ליה למלחן, דדבר האבד הוא, דהא פסדי אי לא מלח להו.
וכל כבשין (מאכלים כבושים) שזמן כבישתם קצר, שהוא יכול יכול להספיק ולאכול מהן במועד — כובשן אף בימי חול המועד.
And with regard to all preserved food from which one can eat on the Festival, since they become ready to be eaten in a short amount of time, he may preserve them on the intermediate days of a Festival.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : הֵיכִי דָמֵי מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט רַב יוֹסֵף אָמַר בְּהוּצָא וְדַפְנָא בְּמַתְנִיתָא תָּנָא צָר בִּצְרוֹר וְאֵינוֹ טָח בְּטִיט.:
GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances in which a railing is considered the work of a layman? Rav Yosef said: When it is made with palm branches and the branches of bay trees, which do not create a permanent structure. It was taught in a baraita that he fills in the space with stone but he does not plaster the stones with clay.
GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances in which a railing is considered the work of a layman? Rav Yosef said: When it is made with palm branches and the branches of bay trees, which do not create a permanent structure. It was taught in a baraita that he fills in the space with stone but he does not plaster the stones with clay.
בהוצא. הוצי דקל ור״ח1 פי׳ גדר של קנים.
דפנא. קנים עומדים שמחזקין בהם מחיצות הקנים שלא ידחם הרוח.
ואינו טח בטיט. זוהי מעשה הדיוט2.
ירו׳3 לגג שלשה למרפסת עשרה4.
1. לפנינו בר״ח ליתא.
2. כ״פ רש״י ד״ה ואינו טח.
3. דפירקין ה״י.
4. עיין בפי׳ ר״ש בן היתום שכתב וז״ל ועושין מעקה לגג כדמפרש ואזיל מעקה מפרש בספרי שיבנה שלשה טפחים על הגג סביב ועיי״ש דקעביד צריכותא אמאי בעי לאשמועינן גם גג וגם מרפסת. ועיין ריטב״א ומאירי.
ב גמרא שואלים: היכי דמי [כיצד זה בדיוק] מעשה הדיוט בבניה? רב יוסף אמר: בהוצא ודפנא [בענפי דקל ודפנה] שאיננו עושה מבנה של ממש. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: צר בצרור ואינו טח בטיט שמסדר את האבנים (הצרורות), אבל אינו טח אותן בטיט.
GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances in which a railing is considered the work of a layman? Rav Yosef said: When it is made with palm branches and the branches of bay trees, which do not create a permanent structure. It was taught in a baraita that he fills in the space with stone but he does not plaster the stones with clay.
הכל
(8) שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בַּמַּעֲגִילָה.: הַשְׁתָּא בְּמַעֲגִילָה אָמְרַתְּ שְׁרֵי בַּיָּד וּבָרֶגֶל מִיבַּעְיָא הָכִי קָאָמַר שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן כְּעֵין מַעֲגִילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם.:
It was taught in the mishna: One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, with a hand or a foot, but not with a presser. The Gemara asks: Now that you said that it is permitted to roll over the cracks with a roller, is it necessary to say that one may plaster the cracks with a hand or a foot? The Gemara answers that this is what the mishna is saying: One may plaster the cracks in an oven and roll over them as if with a roller, meaning with a hand or a foot, but not with a presser, which is a craftsman’s tool made especially for this.
It was taught in the mishna: One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, with a hand or a foot, but not with a presser. The Gemara asks: Now that you said that it is permitted to roll over the cracks with a roller, is it necessary to say that one may plaster the cracks with a hand or a foot? The Gemara answers that this is what the mishna is saying: One may plaster the cracks in an oven and roll over them as if with a roller, meaning with a hand or a foot, but not with a presser, which is a craftsman’s tool made especially for this.
ושפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחצלים.1
1. כן בכ״י וטיקן 126, ובהרבה עדי נוסח של הבבלי. בדפוס וילנא: ״במחלצים״.
מעגילה – דרך אומנות יותר.
ביד וברגל – דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן.
כעין מעגילה – ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה ביד וברגל.
מעגילה מעשה אומן יותר ממחלצים. ביד וברגל. לטיט ולטוח ביד כעין מעגילה יפה יפה, כאילו טחו במחלצים ובמעגלים.
מעגלה. י״א אבן עגולה ובשני ראשיה נקובה ותוחבין עץ בראשה ומגלגלין אותה על הגג1.
כעין מעגלה. שטח גג יפה יפה2.
אבל לא במחלצים. וכ״ש במעגלה3.
קבואתא. רש״י ז״ל כמין נגר בדלת4.
זולף וגומר5. לקמ׳ בפ׳ מי שהפך.
רש״י ז״ל6 פום. שם המקום היושב על הנהר ששמו בדיתא.
1. וראה בפי׳ למתני׳ דפי׳ רבינו פי׳ אחר.
2. וכ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה כעין מעגילה.
3. ומבואר דמעגילה הוי מעשה אומן יותר ממחלצים וכן כתב ברש״י על הרי״ף ד״ה מעגילה. אמנם ברש״י הנדפס ד״ה מחלצים כתב דמחלצים מעשה אומן יותר ממעגילה. ולפ״ז צ״ב במאי דאמרינן אבל לא במחלצים דאי מעגילה אסור כ״ש מחלצים ועיין ריטב״א ושפת אמת וקרן אורה מש״כ בזה. ועיין שיטה לר״י מפאריש מה שהאריך בזה.
4. כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפי׳ ר״ש בן היתום כתב שהוא מסגרות הדלת כמו בריח הדלת כבד וזולתו לסגור בו והיינו מדלינן מתקנינן כלומר לעשות בריח חדש לדלת א״נ לתקן חורי הבריח לבריח שיכנס בהם עיי״ש. ובחדושי הר״ן כתב שהוא משקוף.
5. איירי על לשון הרי״ף.
6. עיין בפרש״י לרי״ף שכתב פומבדיתא המקום היושב על יד הנהר בדיתא הוא הנהר. לבאי כוורי הוצדו דגים הרבה. ובפרש״י הנדפס פי׳ בדיתא שם נהר לבאי שם מקום.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]
כעין מעגלא ביד וברגל ולא במחצלים – פרש״י ז״ל מעגלה עץ עגול שבו מחליקין את הגגות ומחצלים כלי אומנות של ברזל רחבה שיש לה בית יד ולפי זה מעשה מחצלים הוא יותר מעשה אומן וכיון דבמעגלא לא עבדי׳ כ״ש מעשה מחצלים וא״כ האי מאי דקתני אבל לא במחצלים וזה יותר נכונה.
(8-9) קבורא טרניקא בלע׳ ושריא לה משום דבר האבד כדרכה ובלא שינוי.
שנינו במשנה: שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים. ותוהים: השתא [עכשיו] במעגילה הרי אמרת כי שרי [מותר] — ביד וברגל מיבעיא [נצרכה לומר] שמותר? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ולא במעגילה ממש, אלא בעבודה משוכללת ביד וברגל, אבל לא במחלצים שהוא כלי אומנות המיוחד לכך.
It was taught in the mishna: One may plaster the cracks in an oven and roll over them with a roller, with a hand or a foot, but not with a presser. The Gemara asks: Now that you said that it is permitted to roll over the cracks with a roller, is it necessary to say that one may plaster the cracks with a hand or a foot? The Gemara answers that this is what the mishna is saying: One may plaster the cracks in an oven and roll over them as if with a roller, meaning with a hand or a foot, but not with a presser, which is a craftsman’s tool made especially for this.
הכל
(9) הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד.: וּרְמִינְהִי עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם כּוּ׳ עַד יָמָיו אִין מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא.
It was taught in the mishna: With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival. The Gemara raises a contradiction to this from a different mishna (Ma’aser Sheni 5:15): Until the days of Yoḥanan the High Priest, workmen’s hammers would beat in Jerusalem on the intermediate days of a Festival. One can deduce from this mishna that until his days, yes, the workmen’s hammers would beat, but from then on, no, because Yoḥanan the High Priest banned such work. This seems to contradict the mishna here that permits fixing certain items on the intermediate days of the Festival.
It was taught in the mishna: With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival. The Gemara raises a contradiction to this from a different mishna (Ma’aser Sheni 5:15): Until the days of Yoḥanan the High Priest, workmen’s hammers would beat in Jerusalem on the intermediate days of a Festival. One can deduce from this mishna that until his days, yes, the workmen’s hammers would beat, but from then on, no, because Yoḥanan the High Priest banned such work. This seems to contradict the mishna here that permits fixing certain items on the intermediate days of the Festival.
מתני׳ הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. איני? והתנן בסוף מסכת סוטה: עד כל ימיו פטיש היה מכה בירושלים. עד ימיו של יוחנן כהן גדול אין מיכן ואילך לא.
עד ימיו – של יוחנן כ״ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו אלמא אסור ומתני׳ קתני ומתקנין מנעול ומפתח.
הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד והתנן עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים עד ימיו אין מיכן ואילך לא – פירוש: הנפחים היו עושין מלאכתן בחולו של מועד בפטיש כמו שעושין כל שאר בעלי מלאכה וכגון שהיו עניים שלא היה להן מה לוכל ור׳ יוחנן אסר מלאכת הפטיש אף על פי שאין לו מה יאכל משום דאוושא מילתא וכל אלה המלאכות צריכות פטיש.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלם משנה היא בשלהי מסכת סוטה יוחנן כהן גדול בטל הודאת המעשרות ואת המעוררין והנוקפין עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם פיר׳ ומשם ואילך נתבטל ופרקינן בחד לישנא דמתני׳ בציר ומפתח של עץ העושין ע״י נגר דלא עביד קלא כולי האי ודרבי יוחנן בשל מתכת שעושה קול גדול וכלישנא אחרינא אמרינן דמתני׳ כשעושה בשנוי בכלים שאינן בני מלאכה אי נמי דמתני׳ קודם גזרה ושנית לא זזה ממקומה ומסקנא דמתני׳ כרבי יוסי דלא בעי שינוי בדבר האבד כעין זה מפני הגנבים ודרבי יוחנן ברבי יהודה דבעי שנוי דקיימא לן כרבי יוסי דאפסיק׳ הלכתא כוותיה באידך פירקא.
ג שנינו במשנה שהציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: עד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים בחול המועד, שהיו עובדים בנפחות בדבר האבד, והוא אסר וביטל מלאכה זו. ונדייק: עד ימיו — אין [כן], אולם מכאן ואילך — לא, משמע שכל מלאכת אומנות כעין זו אסורה!
It was taught in the mishna: With regard to the hinge of a door, and the cylinder of the hinge, and the cross beam that holds the door, and a lock and a key that broke, one may fix them on the intermediate days of a Festival. The Gemara raises a contradiction to this from a different mishna (Ma’aser Sheni 5:15): Until the days of Yoḥanan the High Priest, workmen’s hammers would beat in Jerusalem on the intermediate days of a Festival. One can deduce from this mishna that until his days, yes, the workmen’s hammers would beat, but from then on, no, because Yoḥanan the High Priest banned such work. This seems to contradict the mishna here that permits fixing certain items on the intermediate days of the Festival.
הכל
(10) לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּדְנַפָּחֵי כָּאן בִּדְנַגָּרֵי.
The Gemara answers: This is not difficult: There, when it is prohibited, it is referring to the work of smiths, which generates a great deal of noise; here, where it is permitted, it is referring to the work of carpenters, which is much quieter.
The Gemara answers: This is not difficult: There, when it is prohibited, it is referring to the work of smiths, which generates a great deal of noise; here, where it is permitted, it is referring to the work of carpenters, which is much quieter.
מתניתין דמתקנין אלו בחוש״מ בדנגרי – במנעול של עץ שרי דלא הוי קלא רבה.
בדנפחי – דפטיש היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה ואולודי קלא אסור.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן שאסרו, הרי זה בדנפחי [במלאכת נפחים], שקולם נשמע ביותר, כאן שהותר, הרי זה בדנגרי [במלאכת נגרים] שאין משמיעים קול גדול.
The Gemara answers: This is not difficult: There, when it is prohibited, it is referring to the work of smiths, which generates a great deal of noise; here, where it is permitted, it is referring to the work of carpenters, which is much quieter.
הכל
(11) מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא יֹאמְרוּ קָלָא רַבָּה אֲסִיר קָלָא זוטר שְׁרֵי אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַגָּלֵי הָא בַּחֲצִינֵי רַב פָּפָּא אָמַר כָּאן קוֹדֶם גְּזֵירָה כָּאן לְאַחַר גְּזֵירָה.
Rav Ḥisda strongly objects to this: If so, people will say that a loud noise is prohibited, but a soft noise is permitted. Rather, Rav Ḥisda said that the apparent contradiction is not difficult for a different reason: This mishna that permits labor is referring to sickles, as sickles emit no noise at all; whereas that mishna that prohibits labor is referring to chisels. Rav Pappa said: Here in the mishna it is referring to the period before the decree of Yoḥanan the High Priest; whereas there in the other mishna it is referring to the period after the decree.
Rav Ḥisda strongly objects to this: If so, people will say that a loud noise is prohibited, but a soft noise is permitted. Rather, Rav Ḥisda said that the apparent contradiction is not difficult for a different reason: This mishna that permits labor is referring to sickles, as sickles emit no noise at all; whereas that mishna that prohibits labor is referring to chisels. Rav Pappa said: Here in the mishna it is referring to the period before the decree of Yoḥanan the High Priest; whereas there in the other mishna it is referring to the period after the decree.
מתקיף לה רב חסדא – ונדחה ופריק בחציני אסיר ומתניתין דהכא במגלא ושרי. קודם גזירה – פירש קודם גזירת יוחנן כהן גדול. ורב אשי אמר מתני׳ דהתם ר׳ יהודא היא, ומתני׳ דהכא ר׳ יוסי. דאמר רב יצחק בר אבא מאן תנא דבעי שינוי במועד בדבר האבד דלא כר׳ יוסי – דאי ר׳ יוסי האמר זולף וגומר וגף כדרכו.
מגלי – מסר הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום.
בחציני – ברר״א אסיר דהוי אולודי קלא טפי.
לאחר שגזר – יוחנן כ״ג.
אמר רב הונא לא קשיא הא בדכנדי הא בדנפחי – פירוש: פטיש של נפחים אסר ר׳ יוחנן שקולו גדול אבל הפטיש של נגרים שהוא קובע בו המסמרים ואין קולו גדול מותר.
מתקיף לה רב חסדא קלא רבה אסור קלא זוטר שרי – כשאסר ר׳ יוחנן כהן גדול הפטיש כל פטיש אסר.
אלא אמר רב חסדא לא קשיא הא במנלי הא בחציני – פירוש: אחר הוא כעין פטיש שהוא תוקע בו מסמרים והוא אסיר והאחד הוא שמשפה בו את עצים והוא מותר.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב חסדא: יאמרו איפוא, קלא רבה [קול גדול] — אסיר [אסור], קלא זוטר [קול קטן] — שרי [מותר] אפילו כשאין צורך! אלא אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] שהתירו — הרי זה במגלי [במגלים], הא [זה] שאסרו — הרי זה בחציני [במפסלות], שכיון שהמגלים אינם עושים רעש כלל התירו. רב פפא אמר: כאן במשנתנו — הרי זה קודם גזירה שגזר יוחנן כהן גדול, כאן בברייתא — הרי זה לאחר גזירה.
Rav Ḥisda strongly objects to this: If so, people will say that a loud noise is prohibited, but a soft noise is permitted. Rather, Rav Ḥisda said that the apparent contradiction is not difficult for a different reason: This mishna that permits labor is referring to sickles, as sickles emit no noise at all; whereas that mishna that prohibits labor is referring to chisels. Rav Pappa said: Here in the mishna it is referring to the period before the decree of Yoḥanan the High Priest; whereas there in the other mishna it is referring to the period after the decree.
הכל
(12) רַב אָשֵׁי אָמַר הָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד דְּלָא כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rav Ashi said: That mishna, which prohibits this labor, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; while this mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Who is the tanna who taught that all labor performed on the intermediate days of a Festival must be done with a change, i.e., in an altered manner, even with regard to a matter that will be lost if timely action is not taken? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei permits doing labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
Rav Ashi said: That mishna, which prohibits this labor, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; while this mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Who is the tanna who taught that all labor performed on the intermediate days of a Festival must be done with a change, i.e., in an altered manner, even with regard to a matter that will be lost if timely action is not taken? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei permits doing labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
הא ר׳ יהודה הא ר׳ יוסי – בפירקא דלקמן (דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד ומתני׳ דשרי הכא כל הני בלא שינוי ר׳ יוסי היא.
רב אשי אמר הא ר׳ יהודה והא ר׳ יוסי דאמר ר׳ יצחק בר אבה מאן תנא דבעי שינוי במועד בדבר האבד דלא כר׳ יוסי – דאי ר׳ יוסי האמר זולף וגומר וגף כדרכו – פירוש: כי היכי דשרי ר׳ יוסי לגמור ולגוף בדבר האבד הם הכי הוה שרי מלאכת הפטיש בדבר האבד שבחול אין נעשות אלה המלאכות אלא בפטיש, גם במועד נמי נעשות בפטיש בדבר האבד ואין צריך לשנות ולעשות בעינין אחר אבל ודאי ר׳ יהודה דבעי שינוי בדבר האבד ולא היה מתיר אלא לימודים היה אוסר הפטיש בדבר האבד ומתני׳ ר׳ יוסי היא. ואי קשיא: כיון דשרי ר׳ יוסי כל דבר האבד בלי שינוי אמאי תנן גבי בית השלחין אבל לא בקילון? תשובה: כל דבר שבחול אינו נעשה אלא בעינין אחר גם במועד עושין באותו הענין בדבר האבד ואין צריך לשנות כגון לגוף החביות שאין דרך העולם בחול לעשות לימודים אלא לגוף ובמועד נמי היתירו לגוף ולא שישנה ויעשה לימודים והוא הדין באלה המלאכות הצריכות תקיעת מסמרין שאינן נעשות אלא בפטיש גם במועד נמי בדבר האבד הותר הפטיש ולא אמרינן שישנה לתקן בעינין אחר אבל השקאת בית השלחין בחול מי משקה ממעין ומי משקה במי קילון הילכך מועד לא היתירו קילון שהוא טירחא יתירא אלא מעין ודומה לו מה שנאמר בפירקין דלקמן ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות ואוקימנה כר׳ יוסי. ומקשה: אי ר׳ יוסי אפילו בפרות נמי ידוש דהאמר רב יצחק בר אבה מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר׳ יוסי אמר לך כיון דכל יומא לאו בפרות דייש האידנא לאו שינוי הוא אלמא לא ייקרא שינוי אלא שבחול אינם עושין אלא בעינין זה.
רב אשי אמר: הא [זו] ששנו שיש בכך איסור — הרי זה כדעת ר׳ יהודה. הא [זו] משנתנו — כדעת ר׳ יוסי. שאמר ר׳ יצחק בר אבדימי: מאן [מי הוא] תנא זה הסבור כי צריך לעשות שינוי בכל מלאכה הנעשית בחול המועד אפילו בדבר האבד — דין זה הוא שלא כשיטת ר׳ יוסי, שכן ר׳ יוסי מתיר במלאכת דבר האבד לעשותה כדרכה (להלן דף יב,א).
Rav Ashi said: That mishna, which prohibits this labor, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; while this mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Who is the tanna who taught that all labor performed on the intermediate days of a Festival must be done with a change, i.e., in an altered manner, even with regard to a matter that will be lost if timely action is not taken? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei permits doing labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
הכל
(13) אָמַר רָבִינָא כְּמַאן מְדַלִּינַן הָאִידָּנָא קִבְּיוָתָא דְּדַשָּׁא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא כְּמַאן כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי.:
Ravina said: In accordance with whose opinion do we now lift the lintel above the door in order to drive in the nails that had loosened on the intermediate days of a Festival in the usual manner? In accordance with whose opinion is this done? It is done in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who permits labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
Ravina said: In accordance with whose opinion do we now lift the lintel above the door in order to drive in the nails that had loosened on the intermediate days of a Festival in the usual manner? In accordance with whose opinion is this done? It is done in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who permits labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
ערך כוא
כוא – א(שבת לד) פנים המאדימים את המזרח וסימנך כותא פי׳ אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח (מועד קטן יא.) אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כוותא דדשא בחולי דמועדא פי׳ כשיוצאין המסמרים של עץ של קורה שעל הפתח בחול של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרים בחורין (א״ב בדניאל וכוין פתיחן ותרגום קול ישורר בחלון קל עופא דמצרף בכוא ותרגום את חלון התיבה ית כות תיבותא).
א. [פענסטער.]
כמאן מדלינן. כלומר כמאן עבדינן.
האידנא קיבותא דדשא. כמין נגר בדלת בחולו של מועד.
קיבותא. קביליא בלע״ז.
כר׳ יוסי. דלא מצריך שינוי לדבר האבד באידך פרקין בראשו, והאי נמי דבר האבד הוא שיכנסו בו גנבים בלילה אם לא יתקן אותו.
פומבדיתא. המקום היושב על נהר פום בדיתא. ה״ג בדיתא לבאי כוורי ולא גרסינן פום. כלומר צדו והביאו דגים במועד רבים, שנתייבש הנהר או נקרש, ומתו הדגים.
אמר רבינא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא [כשיטת מי אנחנו מגביהים עתה את המשקוף שמעל הדלת ותוקעים בו מסמרים שיצאו בלי שינוי בחול המועד], כמאן [כדעת מי] — כר׳ יוסי שהתיר בדבר האבד.
Ravina said: In accordance with whose opinion do we now lift the lintel above the door in order to drive in the nails that had loosened on the intermediate days of a Festival in the usual manner? In accordance with whose opinion is this done? It is done in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who permits labor that will prevent financial loss even when it is done in the usual manner.
הכל
(14) כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן.: בְּדִיתָא לְבַאי כְּוָורֵי אזיל כּוּלֵּי עָלְמָא צוּד אַיְיתוֹ כוורא שְׁרָא לְהוּ רָבָא לְמִימְלַח מִינַּיְיהוּ.
§ It was taught in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival. The Gemara relates that the Bedita River once overflowed, depositing large quantities of fish in small water deposits on the river bank on the intermediate days of a Festival. Everyone went and trapped and brought home fish, and Rava permitted them to salt some of the fish.
§ It was taught in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival. The Gemara relates that the Bedita River once overflowed, depositing large quantities of fish in small water deposits on the river bank on the intermediate days of a Festival. Everyone went and trapped and brought home fish, and Rava permitted them to salt some of the fish.
ערך לבא
לבא – א(מועד קטן יא.) פומבדיתא לבאי כוורו פי׳ עשו דרך לנהר שיצאו המים ונשתיירו הדגים ודבר זה בחולו של מועד פומבדיתא שהוא פי הנהר. (קידושין עב.) דאקפי פירא דכוורי לבא. ס״א בריתא לבאי אזל כולי עצמא צוד אייתו כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו (א״ב בנוסחאות מלה לבא איננו וכתוב בודיתא ולא בריתא ופרש״י שם נהר).
א. [איין אורט.]
בדיתא – שם נהר.
לבאי – שם מקום.
כוורי – הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה.
למימלח – הרבה אע״פ שאין יכולים לאוכלן במועד שהרי היו מלוחין הרבה.
כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן, ואם אינו יכול לאכול אינו כובשן. והני מילי בשאינן אבודין, אבל אבודין אם לא כובשן מותר.
לבואי כוורי. הוציא דגים הרבה1.
ה״ג בדיתא2 ול״ג פומבדיתא.
לבאי. בלשון ערבי תיגבורת כלומ׳ שהמים גוברין והדגים עולין למעלה וקופצין ליבשה ובאין בני אדם וגורפין מהן בסירות ובצינות ויום אחד לשנה מגיע להם כך ונוחין לצוד3 ולמחר שוקטין ונחין במקומותיהן ואין ניצודין אלא בחרמים ובטורח גדול כך פי׳ רב היי גאון. ואחריתכן בסירות דוגה תרגו׳ ואח׳ זבנתכון בדוגייתא ציידין פי׳ היא ספינה קטנה של ציידי דגים וקורין לה סיר ובצינות תרג׳ ובתריסיהון.
ל״א לבאי. עלו בה דגים.
ציוד. צדו והביאו הרבה דגים למלוח מינייהו ולקיימן עד לאחר המועד.
והאנן תנן וכו׳. וה״נ כיון שכל כך הביאו ומלחו אותן כל כך תו לא חזיין למיכלנהו במועד ונמצא שלא לצורך י״ט והוי כעין מליחת עור דהוי אב מלאכה פ׳ כלל גדול דחשיב המפשיטו והמעבדו והמולחו4.
1. ובפרש״י לרי״ף גרס הוצדו דגים הרבה.
2. כ״ג הגמ׳ וכ״ג רש״י הנדפס והריטב״א. ואפשר דהיינו כפי׳ רש״י הנדפס דפי׳ דבדיתא שם הנהר ולבאי שם מקום ואי גרסינן פומבדיתא פום הוא שם המקום. וכ״ג בשיטת ריב״ב פדיתא. אמנם ברי״ף גרס פומבדיתא.
3. אמנם בפרש״י הנדפס מבואר שעשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה. ובנימוקי יוסף כתב שנתיבש הנהר ומתו הדגים.
4. כ״כ בפרש״י לרי״ף.
בדיתא לבאי כוורי – פי׳ נהר שנקרא בדיתא הוציאה דגים.
אית דאמרינן וכו׳ – פי׳ והני תרי לישני לא פליגי בעיקר דינא והלכתא כותייהו.
ד שנינו במשנה: כבשין שהוא יכול לאכול במועד — כובשן. מסופר: הנהר בדיתא לבאי כוורי [גרף ממימיו דגים] בחול המועד, אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא [הלכו כל העולם, הכל, צדו והביאו דגים], שרא להו [התיר להם] רבא למימלח מינייהו [למלוח מהם].
§ It was taught in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival. The Gemara relates that the Bedita River once overflowed, depositing large quantities of fish in small water deposits on the river bank on the intermediate days of a Festival. Everyone went and trapped and brought home fish, and Rava permitted them to salt some of the fish.
הכל
(15) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא תְּנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא אַדַּעְתָּא דַאֲכִילָה אַיְיתִינְהוּ וְאִי שָׁבֵיק לְהוּ פָּסְדִי כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי וּשְׁרֵי.
Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? In this case it was impossible to eat that much fish on the Festival, and therefore preserving them should have been prohibited. Rava said to him: Since they initially brought these fish with the intention of eating them on the Festival, and it only became clear afterward that they had brought too many, and if one would leave them without salting them they would be ruined, they are treated like merchandise that will be lost, and therefore preserving them is permitted.
Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? In this case it was impossible to eat that much fish on the Festival, and therefore preserving them should have been prohibited. Rava said to him: Since they initially brought these fish with the intention of eating them on the Festival, and it only became clear afterward that they had brought too many, and if one would leave them without salting them they would be ruined, they are treated like merchandise that will be lost, and therefore preserving them is permitted.
וכבשין שיכול לאכול מהן במועד מכבשן. רבא שרא – לבני בדיתא לבאי למיצד ולמימלח.
אמר ליה אביי והתנן: כבשין שיכול לאכול מהן מכבשן – שיכול אין לא יכול לא.
והא אנן תנן כבשים וכו׳. הדא נמי כיון דמלחינהו כל כך כדי להצניען, תו לא חזו לאוכלן במועד, נמצאת מליחה שלא לצורך יום טוב.
אמר ליה כיון דמעיקרא וכו׳. אבל לכתחלה לא הוה שרינן להו לצוד מהן דגים רבים [נ״א: הרבה] שיוצרכו למולחן, שלא יוכלו לאוכלן מיד אלא במליחה הרבה.
איתנהו1. ליחלוח המלח הנבלע בכולן ואוכלין אותן מיד.
ואי קשי׳ הא דגר׳ בירוש׳2 הא שיירת׳ שרי למזבין מינייהו בחולא דמועד׳ אלמ׳ דמשו׳ רווחא קרי לי׳ פסידה פי׳ מה שלא יעשה סחורה עם השיירא חשיב לי׳ הפסד להעביד לו הריוח וה״נ נהי דלא חזי לאכילה לישתרי משו׳ רווחא י״ל שאני מציאה דליכ׳ שום פסיד׳ וכולה רווחא הוא אבל בפרקמטי׳ ביטול כיס פסידה כך פי׳ ג״כ ראב״ד3.
1. לכאו׳ צ״ל איצצא וכ״ה בפרש״י לרי״ף אגב איצצא שכובשין אותן במכבש פרש״א ואוכלין אותן מיד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולן.
2. ירושלמי מו״ק ב׳:ג׳.
3. והביאוהו הרא״ש והנימוקי יוסף בס״פ. ועיין ברא״ש שהביא תירוץ נוסף דע״כ לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר שהוא דרך כל אדם לא מיקרי מלאכה וגם ליכא טירחא אבל מליחת דגים מיקרי מלאכה ואיכא טירחא לא שרינן ליה משום רווחא.
אמר ליה [לו] אביי: והא תנן [והרי שנינו במשנה]: כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד — כובשן, והלא דגים מרובים אלו לא יוכלו להיאכל במועד ואין איפוא להתיר את כבישתם! אמר ליה [לו] רבא: כיון דמעיקרא [שמתחילה] דגים אלו אדעתא דאכילה אייתינהו [על דעת לאכול מהם מיד הביאום] אלא שנתברר שהביאו יותר מכדי צורך אכילה, ועוד, ואי שביק להו פסדי [ואם נניח להם בלא מליחה ייפסדו], אם כן כפרקמטיא האבד דמי, ושרי [כסחורה האבודה הם נחשבים, ומותרים].
Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? In this case it was impossible to eat that much fish on the Festival, and therefore preserving them should have been prohibited. Rava said to him: Since they initially brought these fish with the intention of eating them on the Festival, and it only became clear afterward that they had brought too many, and if one would leave them without salting them they would be ruined, they are treated like merchandise that will be lost, and therefore preserving them is permitted.
הכל
(16) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי כשרי לְהוּ רָבָא מֵיצָד מֵיזָל אַיְיתוֹיֵי וּמִימְלָח אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא אֲנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן כּוֹבְשָׁן תְּנַן.
And some say that it did not happen in this manner, rather, Rava permitted them to trap the fish, to bring them home, and to salt them. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? These fish were heavily salted and consequently could not be eaten until they thoroughly dried out.
And some say that it did not happen in this manner, rather, Rava permitted them to trap the fish, to bring them home, and to salt them. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? These fish were heavily salted and consequently could not be eaten until they thoroughly dried out.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שלא כך היה המעשה, אלא שרי להו [התיר להם] רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח [לצוד את הדגים להביא אותם ולמלוח אותם]. אמר ליה [לו] אביי: והא אנן [והרי אנו] כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן תנן [שנינו במשנה], ודגים אלו שנמלחו הרבה אינם ראויים לאכילה עד שיתייבשו היטב!
And some say that it did not happen in this manner, rather, Rava permitted them to trap the fish, to bring them home, and to salt them. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna: With regard to all preserved food from which he can eat on the Festival, he may preserve them on the intermediate days of a Festival? These fish were heavily salted and consequently could not be eaten until they thoroughly dried out.
הכל
(17) אֲמַר לֵיהּ הָנֵי נָמֵי מִיתְאַכְלִי אַגַּב אִיצָצָא כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל עֲבַדוּ לֵיהּ שִׁיתִּין אִיצָצֵי וַאֲכַל רָבָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא עָבְדִי לֵיהּ שִׁיתִּין אִיצָצֵי וַאֲכַל.
Rava said to him: These fish that were just salted can also be eaten now, by pressing out the salt and brine, and therefore, they too are fit to be eaten on the Festival, as in that case of Shmuel, where they prepared recently salted fish for him by pressing it sixty times and he ate the fish. The Gemara relates that Rava happened to come to the house of the Exilarch and they prepared freshly salted fish for him by pressing it sixty times, and he ate it.
Rava said to him: These fish that were just salted can also be eaten now, by pressing out the salt and brine, and therefore, they too are fit to be eaten on the Festival, as in that case of Shmuel, where they prepared recently salted fish for him by pressing it sixty times and he ate the fish. The Gemara relates that Rava happened to come to the house of the Exilarch and they prepared freshly salted fish for him by pressing it sixty times, and he ate it.
אמר ליה הני נמי מיתכלי {אגב}1 איצצא – כשיכבשום דחוקים. כי הא דשמואל עבדו ליה ששים איצצי ואכל – פי׳ מיני תבשיל.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״אגב״.
אמר ליה הני נמי – דמלחינהו.
מתאכלי – במועד.
אגב איצצא – שמושך המלח מהן.
שיתין איצצי – כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני.
אמר ליה אביי וכו׳, אמר ליה הני נמי אף על פי שנמלחו היטב ונפסלו מלאכלן עד שיתייבשו לגמרי, אפילו הכי שרי, שאם היה רוצה לשומן תחת המכבש או תחת קורת בית הבד נימעכת שם, יצא כל המלח מתוכם וראויין הן לאכילה מיד בחולו של מועד. ואף על פי שהביאו רבים יותר ממה שהיה צריך להם, משום הכי לא מיתסר, דהא יכולין לומר בשעת הבאה ובשעת מליחה לזה נעשה איצצא ונאכלנו במועד. ואחר שמולחו לזה יאמר מן האחר, וכן עד שיהו מלוחין כולן, כדאמרינן מערים ומולח גרמא גרמא אפילו ביום טוב, כל שכן בחולו של מועד.
הדרן עלך משקין בית השלחין
שיתין איצצי. ששים פעמים עושין אותן כדי שיהיו מעוכין יפה1. פי׳ דריסות כדא׳ בברכו׳ גבי גוב נחשים ועקרבים מעידין עליו אלמ׳ מזקי ומשני אגב איצצא מזקי פי׳ אגב דוחק שדורסן ודוחקן מזקי.
ר״ח אגב איצצי. כשיכבשום וידחקם זה לזה.
כי הא דשמואל עבדי ליה שיתין איצצי ואכיל. פי׳ מיני תבשיל2.
וריב״ג3 פי׳ ממלחין אותן כמה פעמין ונותנין עליהן אבנים להכבידן בכובד משוא ונאכלין לאלתר. ס״פ ב״ה
1. כ״כ בפרש״י לרי״ף. ובפרש״י הנדפס כתב שיתין אצצי כלומר רוחצים אותן הרבה פעמים.
2. ג״ז מדברי הר״ח.
3. שערי שמחה הלכ׳ חוה״מ ח״ב עמ׳ י״ז.
אמר ליה [לו]: הני נמי מיתאכלי אגב איצצא [אלה גם כן אשר מלחו כעת נאכלים, יכולים להיאכל על ידי סחיטה ולחיצה] שיוציאו מהם את המלח והציר ויאכלם, ואם כן ראויים אף הם במועד. כי הא [כמו המעשה הזה] ששמואל עבדו ליה שיתין איצצי [עשו לו על ידי שישים סחיטות] ואכל דגים מלוחים שנכבשו זה עתה. מסופר: רבא איקלע לבי ריש גלותא עבדי ליה שיתין איצצי [נזדמן לבית ראש הגולה ועשו לו שישים סחיטות] ואכל.
Rava said to him: These fish that were just salted can also be eaten now, by pressing out the salt and brine, and therefore, they too are fit to be eaten on the Festival, as in that case of Shmuel, where they prepared recently salted fish for him by pressing it sixty times and he ate the fish. The Gemara relates that Rava happened to come to the house of the Exilarch and they prepared freshly salted fish for him by pressing it sixty times, and he ate it.
הכל
(18) רַב אִיקְּלַע לְבֵי רַב שַׁפִּיר אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ הָהוּא כְּוָורָא תִּילְתָּא בִּישּׁוּלָא תִּילְתָּא מִילְחָא וְתִילְתָּא טַוְויָא.
Apropos eating fish in various ways, the Gemara relates that Rav once happened to come to the house of Rav Shapir, and they brought before him a certain fish, of which one- third was cooked, one-third was salted and made edible via pressing, and one-third was broiled.
Apropos eating fish in various ways, the Gemara relates that Rav once happened to come to the house of Rav Shapir, and they brought before him a certain fish, of which one- third was cooked, one-third was salted and made edible via pressing, and one-third was broiled.
כיון שדובר בענין אכילת דגים בצורות שונות, מספרים: רב איקלע לבי [הזדמן לבית] רב שפיר, אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא תילתא מילחא ותילתא טוויא [הביאו לפניהם דג שהיה שליש מבושל שליש מלוח ושליש צלוי].
Apropos eating fish in various ways, the Gemara relates that Rav once happened to come to the house of Rav Shapir, and they brought before him a certain fish, of which one- third was cooked, one-third was salted and made edible via pressing, and one-third was broiled.
הכל
(19) אָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּוָורָא סָמוּךְ לְמִיסְרְחֵיהּ מְעַלֵּי וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּוָורָא טַוְויָיא בַּאֲחוּהּ אַסּוֹקֵיהּ בַּאֲבוּהּ מיכלי בִּבְרֵיהּ אשתי עֲלֵיהּ אֲבוּהּ.
Rav said: Adda the fisherman told me that a fish that has sat for some time and is close to spoiling is at its best. And Rav also said: Adda the fisherman told me: With regard to a fish, broil it with its brother, i.e., with salt, which, like fish, also comes from the sea; place it in its father, i.e., in water; and eat it with its son, i.e., with fish brine which comes from it; and drink after it its father, i.e., water.
Rav said: Adda the fisherman told me that a fish that has sat for some time and is close to spoiling is at its best. And Rav also said: Adda the fisherman told me: With regard to a fish, broil it with its brother, i.e., with salt, which, like fish, also comes from the sea; place it in its father, i.e., in water; and eat it with its son, i.e., with fish brine which comes from it; and drink after it its father, i.e., water.
אמר רב: אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך למיסרחיה מעלי. ותוב אמר: דג טוויה באחוה – פירוש המלח מן הים והדג מן הים, נמצאו שניהם אביהן הים והן כמו אחים. ואמר לו מלח הדג במלח שהוא אחיו וצלה אותו במלח. אסוקיה באבוה – פירוש: כשתעלהו מן האש שוטפהו במים מלוחים שהן אביו. אוכליה בבריה – פירוש אכול אותו בבנו והוא ציר של דגים שהוא יוצא מן השמנונית של דג, כי הוא חשוב לדג כבנו. וכשתאכלהו שתה אחריו המים, כי באותה העת ובאותו מקום היו אומרין להם הרופאים כשתאכל דגים שתה אחריו המים ולא יין או יין ולא שכר.
ערך כוור
כוור – א(מועד קטן יא.) כוורא טוייה באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם מן הים נבראו ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במי׳ צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותף עליו אביו המים וזהו שכתוב בספרא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדונו רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סובלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכליה בבריה פי׳ מורייס של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. (בבא בתרא קסו גיטין פו) רב צייר כוורא פי׳ צורת דג (א״ב תרגום צפור שמים ודגי הים צפרי שמיא וכוורי ימא).
א. [פיש.]
סמוך למיסרחיה מעלי – כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד.
טוויא באחוה – במלח שהמלח נברא מן המים כדגים.
אסקיה באבוה – לאחר שצלאו נותנו במים צונן.
אכליה בבריה – מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו.
משתיא עליה אבוה – ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים.
כוורא סמוך למיסרחיה מעלי לרפואה. כוורא טוויה באחוה, מלח. אסקוה באבוה, מים. מיכלי בבריה, ציר. משתא עלויה אבוהא, מים.
א. בכת״י אימיה.
כוורא סמוך למסרחיה מעלי – ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש״ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים האלו משאר דגים כדאמרינן פ׳ כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות של דגים טעם אחד.
כוורא טויא באחוה אסוקי באבוה מיכלי בבריה כו׳. כינו את המלח באח והמים באב והציר בבריה דר״ל דכל הני מיניה הוא וכל במיניה הוא יותר טוב וה״נ אמרינן פ׳ הספינה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי משום דלאו מיניה הוא:
אמר רב: אמר לי אדא ציידא [הצייד], כוורא סמוך למיסרחיה מעלי [דג סמוך לסרחונו כאשר שהה זמן מסויים הוא מעולה]. ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא, טווייא באחוה [דג, צלה אותו באחיו במלח, שאף הוא בא מן המים], אסוקיה באבוה [העלהו באביו במים שמהם הוא בא], מיכלי בבריה [אכול אותו עם בנו] עם ציר דגים, אשתי עליה אבוה [ושתה עליו מאביו, שתה מים לאחריו].
Rav said: Adda the fisherman told me that a fish that has sat for some time and is close to spoiling is at its best. And Rav also said: Adda the fisherman told me: With regard to a fish, broil it with its brother, i.e., with salt, which, like fish, also comes from the sea; place it in its father, i.e., in water; and eat it with its son, i.e., with fish brine which comes from it; and drink after it its father, i.e., water.
הכל
(20) וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּוָורָא תַּחְלֵי וַחֲלָבָא לִיטְעוֹן גּוּפָא וְלָא לִיטְעוֹן פּוּרְיָא וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּוָורָא תַּחְלֵי וַחֲלָבָא מַיָּא וְלָא שִׁיכְרָא שִׁיכְרָא וְלָא חַמְרָא.:
And in addition Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, let the body carry them and let not the bed carry them, i.e., it is advisable to go for a walk after eating them, rather than immediately going to sleep. And Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, it is better to drink water and not beer, and if he has no water, he should drink beer and not wine, in order to avoid harming his body.
And in addition Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, let the body carry them and let not the bed carry them, i.e., it is advisable to go for a walk after eating them, rather than immediately going to sleep. And Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, it is better to drink water and not beer, and if he has no water, he should drink beer and not wine, in order to avoid harming his body.
כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא – פי׳ כשיאכל אותם עד שיתעכלו במעיו לא ישן כי השינה מיד מזיקתו.
הדרן עלך משקין בית השלחין.
ערך תחל
תחל – א(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל.
א. [אומצייטיגע דייטלען.]
לטעון גופא – כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן.
ולא לטעון פוריא – לא ישן לאלתר אחריהם.
תחלי – שחלים.
מיא ולא שכרא – מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר.
כוורא תחלי וחלב, ליטעון גופא ולא ליטען פוריא, כלומר לא ישן אחריהם לאלתר. וישתה אחריהם מים, ולא יין, ואם אין לו מים ישתה יין ולא שכר.
ואמר רב, אמר לי אדא ציידא: כוורא תחלי וחלבא [דגים שחליים וחלב] ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא [שיטען אותם הגוף ושלא תטען אותם המיטה], כלומר, טוב להלך קצת לאחר אכילתם ולא ללכת מיד לישון. ואמר רב, אמר לי אדא ציידא: אחרי אכילת כוורא תחלי וחלבא [דגים שחליים וחלב] מוטב לשתות מיא [מים] ולא שיכרא [שיכר], ואם אין לו מים ישתה שיכרא [שיכר] ולא חמרא
And in addition Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, let the body carry them and let not the bed carry them, i.e., it is advisable to go for a walk after eating them, rather than immediately going to sleep. And Rav said: Adda the fisherman told me: After eating fish, cress, and milk, it is better to drink water and not beer, and if he has no water, he should drink beer and not wine, in order to avoid harming his body.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מועד קטן יא. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מועד קטן יא., עין משפט נר מצוה מועד קטן יא., ר׳ חננאל מועד קטן יא., רי"ף מועד קטן יא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מועד קטן יא., מיוחס לרש"י מועד קטן יא., ראב"ן מועד קטן יא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מועד קטן יא., ר"י מלוניל מועד קטן יא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מועד קטן יא. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה מועד קטן יא. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., תוספות רי"ד מועד קטן יא., בית הבחירה למאירי מועד קטן יא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מועד קטן יא., מהרש"א חידושי אגדות מועד קטן יא., פירוש הרב שטיינזלץ מועד קטן יא., אסופת מאמרים מועד קטן יא.
Moed Katan 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Moed Katan 11a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Moed Katan 11a, R. Chananel Moed Katan 11a, Rif by Bavli Moed Katan 11a, Collected from HeArukh Moed Katan 11a, Attributed to Rashi Moed Katan 11a, Raavan Moed Katan 11a, Tosafot Moed Katan 11a, Ri MiLunel Moed Katan 11a, R. Yehuda Almadari Moed Katan 11a, HaHashlamah Moed Katan 11a, Tosefot Rid Moed Katan 11a, Meiri Moed Katan 11a, Ritva Moed Katan 11a, Maharsha Chidushei Aggadot Moed Katan 11a, Steinsaltz Commentary Moed Katan 11a, Collected Articles Moed Katan 11a